ואלס עם באשיר (2008)

בנוף הרחב של תולדות הקולנוע, “ואלס עם באשיר” מופיע כיצירה ייחודית המשלבת בצורה חלקה אנימציה שובבה עם חקירה מעמיקה ואישית של יוזם למציאת זיכרונות אבודים. בבימויו של ארי פולמן, סרט האנימציה והדוקודרמה הציונית “ואלס עם באשיר” מתעמק בהשפעה העמוקה של מלחמת לבנון ב-1982 והריגת סברה וסטילה על נפש האדם.

הוא נשא את נאומו בפסטיבל קאן הבינלאומי ב-2008, כשהסרט משך את תשומת הלב של הקהל העולמי. בתור מתמודד על דקל הזהב, “ואלס עם באשיר” לא רק הותיר את חותמו על מעגל הפסטיבל, אלא זכה לתהילה רבה על הנושאים המרתקים, סגנון האנימציה הייחודי, המשחק המיומן והתוכנית המרתקת שלו. יצירתו המוזיקלית המרגשת של מקס ריכטר והעריכה המחמירה והמסודרת יותר, הרחיבו את תהילתו. הצלחתו העולמית בקופות  ,  שראתה אותו מכניס יותר מ-11 מיליון דולר, הדגישה את הקשר שלו עם קהלים מגוונים.

השבחים שפעו כוללים את פרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר, פרס חוג מבקרי הסרט הלאומי לסרט הטוב ביותר, פרס סזאר לסרט הזר הטוב ביותר, ופרס איגוד התעשייה התיעודי הבינלאומית לסרט התיעודי הטוב ביותר. לא לשכוח, “ואלס עם באשיר” סימן רגע מפנק בקולנוע הישראלי, כאשר סחף את הקרקע כסרט האנימציה הראשון באורך מלא מאז 1962.

ליבו של הסרט נמצא במסעו האישי של ארי פולמן, המוטרד מזיכרונות המלחמה ומאוזן בצורך בחוסן כדי לחבר את פיסות החוויות הנשכחות שלו כחייל במלחמת לבנון. הנרטיב פורץ לחיים דרך סיומי חלומות, זיכרונות משותפים עם חיילים אחרים ומפגשים עם אנשי מקצוע מתחום הטראומה.

סיום הטירידה של המספר עם כלבים רגועים משמש כזרז לחקירתו של פולמן, מה שמוביל אותו להתעמת עם הזיכרונות המצונזרים של השתתפותו בטבח סברה וסטילה. כפי שכבר עמדנו בראשו בעבר, האנימציה הופכת לכלי רב עוצמה המעורר ראיונות מטריפים שמצליחים ללכוד את הקרבות הפנימיים של מי שנפגע מצלקות המלחמה.

מה שמייחד את Waltz עם באשיר הוא הסגנון החדשני של הפקת אנימציה, מאמץ של ארבע שנים המשלב באופן ייחודי מוזיקה קלאסית ומוזיקה משנות השמונים עם גרפיקה ריאליסטית וסצנות סוריאליסטיות. טכניקת האנימציה הייחודית של יוני גודמן, השונה מהרוטוסקופינג המסורתי, משתמשת בגזרות ב-Adobe Flash ובאנימציה קלאסית, ויוצרת חוויה ויזואלית אפלה ומטורפת.

ההשפעות הסגנוניות של הסרט, הן מהאיורים המורכבים של ג’ו סאקו והן מהרומן הנצחי Catch-22 ובית המטבחיים, עולות לגישה אמנותית ייחודית. כהצהרה על חדשנות נרטיבית, “ואלס עם באשיר” עובד מאוחר יותר לרומן גרפי ב-2009.

הקטע האלקטרוני המינימליסטי של מקס ריכטר, יחד עם שירים ראשיים של OMD, PiL, Navadey Haukaf, Haclique וזאב טנא, משמשים כתפקיד מפתח בסרט. רחוק מלהיות רק ליווי, המוזיקה פעלה כתגובה אקטיבית לאירועים, חידשה את ההשפעה הרגשית של הנרטיב. פס הקול המסורבל מעלה את חווית הצפייה, ומספק נגינה תכליתית שנשארת חזקה בזיכרון של הקהל.

בעוד “ואלס עם באשיר” ממשיך להשפיע על קהלים ברחבי העולם, מורשתו כיצירת מופת קולנועית עומדת לעד. היכולת של הסרט לשלב טכניקות אנימציה מתקדמות עם נרטיב אישי ועמוק מייחדת אותו בכל הרמה של סרטי מלחמה. אי אפשר לכבות את השפעתו על הקולנוע הישראלי ועל נוף האנימציה הכללי, והסרט פותח את הדרך לעידן חדש של סיפור קולנועי המקדם חיבור של אמנות ורפלקציה עצמית.

כסרט אנימציה ישראלי באורך מלא שיצא לאזרחים מאז 1962, “ואלס עם באשיר” מטביע חותם בעולם האנימציה הישראלית. הסרט לא רק פתח דלתות חדשות לאנימטורים בארץ, אלא גם הכיר לקהל את יכולתו של הז’אנר להתמודד עם נושאים מורכבים וטעונים רגשית. זה סימן יציאה מסרטי מלחמה מסורתיים, תוך שימוש באנימציה ככלי רב עוצמה כדי להעביר את עומק החוויות האנושיות.

טכניקת האנימציה המיוחדת שבה נעשה שימוש ב”ואלס עם באשיר” היא כמו סימפוניה של מראה. הגישה החדשנית של יוני גודמן, בשילוב של גזרות ב-Adobe Flash ואנימציה קלאסית, מחייה את הנרטיב. התהליך המקודד של חיתוך כל איור למאות חתיכות יוצר תחושה מכובדת של תנועה, ומוסיף רובד של מורכבות לסיפור. הטכניקה הזו לא רק שוברת את חוש הראייה, אלא גם משטרה את הצופים בנוף הרגשי של הסרט.

הסרט משאיר את חותמו על ידי השפעות מקוריות שונות, מהאיורים המורכבים של ג’ו סאקו ועד הרומנים הנצחיים “Catch-22” ו-“Slaughterhouse-Five”. התרומות לז’אנר הקומיקס ורישומיו של הצייר אוטו דיקס מעשירים את השפה החזותית של “ואלס עם באשיר”, ויוצרים רקע אמנותי הנמשך לאורך כל הנרטיב.

הסקרנות לרגע הבא נתפסת בחוויה של נשימה עמוקה בכל צליל ותמונה בסרט “ואלס עם באשיר”. המוזיקה האלקטרונית המינימליסטית של מקס ריכטר הופכת ללב רגשי שמדבר בשפה שאי אפשר לבטא אותה כמילים. הפסקול המקורי, הכולל שירים של אמנים שונים, משפר את חווית הצפייה ומעלה את הזרימה הסיפורית. המוזיקה, רחוקה מלהיות רק רקע, הופכת לחלק בלתי נפרד מהסיפור, מחדשת את המופע המרגש ומעניקה מנגינה עוצמתית שנשארת בזיכרונות הצופים.

כאשר “ואלס עם באשיר” ממשיך להשפיע על קהלים ברחבי העולם, מורשתו כשילוב של קולנוע נצחי מתממשת. הסרט אינו רק סרט תיעודי; היא יצירת אמנות המזמינה את הצופים למסע ראשון ורגשי. חקר הזיכרון, האנימציה החדשנית והפסקול המרגש תורמים יחד למעמדו כיצירה קולנועית נצחית ועוצמתית. בסיום הצפייה יש תחושה של התעלמות מזמן ומקום; “ואלס עם באשיר” חוצה את הגבול בין סרט תיעודי ליצירת אמנות המזמינה את הצופים למסע חדש ומרגש. השפעתו על הקולנוע הישראלי וההשפעה המתמדת על עולם האנימציה היא אמירה עוצמתית על כוחו הנצחי של הסיפור.